הכלים
מערכות מעקב וריגול שמפעילות הרשויות הישראליות
מערכות המעקב שמפעילות הרשויות הישראליות – המשטרה, השב"כ והצבא – מאופיינות ביכולת לאגור מידע אישי רב על כמות גדולה של אנשים, שרובם אינם חשודים בדבר. המערכות משלבות טכנולוגיות כמו רוגלות, זיהוי אוטומטי של לוחיות רישוי, זיהוי פנים, איסוף מידע מחברות הסלולר ועוד, ליצירה של מאגרי מידע עצומים. לעיתים קרובות הן מוכנסות לשימוש "מתחת לרדאר" – ללא שקיפות, ללא דיון ציבורי וללא הסדרה בחקיקה, והאזרחים לומדים על קיומן זמן רב לאחר שהשימוש בהן החל.
כלים ומערכות המופעלים בישראל
מערכת "עין הנץ"
מערכת "עין הנץ" מאפשרת למשטרה לעקוב אחר תנועתם של כלי רכב ברחבי הארץ באמצעות צילום ופענוח אוטומטי של לוחית זיהוי הרכב וצילום נוסעי הרכב. המערכת יוצרת מאגר תקדימי ועצום של כל תנועות האזרחים עם רכביהם, שנשמר לשימוש עתידי, ומאפשרת גם מעקב רציף וממושך בזמן אמת על רכבים על ידי הכללתם ברשימה לקבלת התראה בזמן אמת.
החוק המסדיר את השימוש במערכת אינו מציב מגבלה של ממש על כמות המצלמות המשטרתיות שניתן להציב ועל סוגיהן; הוא מתיר לאגור את המידע מהמצלמות לתקופה ממושכת של עד שנתיים, ומתיר גישה קלה למידע מצד כל שוטר, ללא צו שיפוטי וללא פיקוח חיצוני. השילוב של כל אלה יוצר פגיעה עצומה בזכות לפרטיות ובזכות לחירות של אזרחיות ואזרחים תמימים, שאינם חשודים בדבר. איסוף גורף של מידע רגיש מייצר אפקט מצנן על מימוש זכויות אחרות (כגון חופש הביטוי וההפגנה), מכיוון שהאזרחיות והאזרחים יודעים כי בכל רגע הם עשויים להיות נתונים במעקב. המשטרה מסרבת לפרסם את נוהלי השימוש במערכת. עתירת האגודה לזכויות האזרח נגד התיקון לחוק תלויה ועומדת.
להרחבה: עתירות האגודה לזכויות האזרח נגד השימוש במערכת | 2021 ואילך
צילום בהפגנות
בשנים האחרונות חל גידול משמעותי במגוון אמצעי הצילום שבידי המשטרה ובהיקף השימוש שנעשה בהם בהפגנות. המשטרה מתעדת מפגינות ומפגינים באופן שגרתי באמצעות טלפונים חכמים אישיים של השוטרים, צילומי וידאו וסטילס, רחפנים ועוד, כאשר לעיתים קרובות הצילום מבוצע קרוב מאד לפניהם של המפגינים. התיעודים יכולים להישמר במאגר מידע. נוהל שהסדיר את הצילום בהפגנות פקע בספטמבר 2020, ומאז אין כללים והגבלות ברורים באשר לנסיבות המצדיקות תיעוד, לאופן התיעוד, לאופן שמירתו ומחיקתו, לשמירה על פרטיות המצולמים ולגישה לחומר המתועד, וכל תחנת משטרה פועלת כראות עיניה.
להרחבה:
מידע בנושא באתר האגודה לזכויות האזרח | 2022 ואילך
זיהוי פנים
בשנים האחרונות חשפו תחקירים של וושינגטון פוסט ודוח של אמנסטי את השימוש הנרחב שעושים הצבא והמשטרה במערכות זיהוי פנים בגדה המערבית ובירושלים המזרחית. כך נחשף, שבמעברים ובמחסומים שבהם עוברים תושבות ותושבים פלסטינים בחברון מותקנות מצלמות הסורקות את פניהם של העוברים בהם ללא ידיעתם.
נוסף על כך, חיילים משתמשים בטלפונים ניידים כדי לצלם עוברי אורח ולהכניס את תמונותיהם למאגר תמונות ביומטרי באמצעות מערכת שנקראת "זאב כחול". לפי הפרסומים, בין הצוותים של החיילים שנשלחו לצלם נערכו תחרויות, במסגרתן מי שצילם יותר פלסטינים ניצח. "זאב כחול" היא מערכת אחת מתוך סדרת מערכות הנקראת "להקת זאבים", אשר יוצרת מאגר של מעקב המונים לניטור תנועותיהם של פלסטינים בגדה המערבית.
להרחבה:
כתבת הוושינגטון פוסט | 2021
עתירת חופש מידע שהגישה האגודה לזכויות האזרח | 2021
כתבה ב"הארץ" | 2023
חיפושים אקראיים בטלפונים ניידים
מפניות שהגיעו לאגודה עולה כי חיילים בגדה המערבית מבצעים חיפושים אקראיים בטלפונים ניידים של פלסטינים, כולל קטינים, ללא חשד קונקרטי או הסמכה חוקית. החיפושים נעשים ברחוב, במחסומים, ובעת כניסת הצבא לבתים. לעיתים מלווה הפרקטיקה במחיקת תיעוד מהמכשירים, במיוחד כאשר מדובר בתיעוד אלימות מצד חיילים. במקרים אחרים סיפרו פלסטינים שהחיילים לעגו לתמונות או להתכתבויות שמצאו בטלפון, והשתמשו בהן כדי להשפילם.
להרחבה:
כלים ומערכות המופעלים בשטחים הכבושים
רוגלת פגסוס/סייפן
בינואר 2022 נחשף בתקשורת כי המשטרה משתמשת ברוגלת "פגסוס" של חברת NSO כדי לפרוץ לטלפונים של אזרחים. לאחר מכן פרסם הצוות שמונה לבדיקת הנושא (צוות מררי) כי המשטרה מפעילה מאז 2016 את רוגלת פגסוס תחת השם "סייפן", וכן "מערכת נוספת" שלא פורטה. כפי שתואר בדף הטכנולוגיות, רוגלות מאפשרת גישה מרחוק לכל הנתונים במכשיר הטלפון ובאפליקציות המותקנות עליו, ואף אפשרות לשלוט בו ולהתחזות לבעל המכשיר.
בתגובה לחשיפת השימוש ברוגלות טענה המשטרה כי הוא נעשה מכוח חוק האזנת סתר ובאישור משרד המשפטים. בעקבות הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה השעתה את השימוש במערכת. צוות מררי מצא כי השימוש שעשתה המשטרה במערכת היה לא מידתי וחרג מהמותר בחוק. הוא סבר שקיים צורך לבצע בהקדם תיקון חקיקה מקיף לחוק האזנת סתר על-מנת להסדיר את השימוש במערכת להתאימו למציאות הטכנולוגית, אך נמנע מלחייב חקיקה כזו. היועצת המשפטית לממשלה אימצה את מסקנות הצוות.
למרות ההמלצות, לא קודמה חקיקה בנושא. למיטב ידיעתנו, טרם הותר למשטרה לשוב ולעשות שימוש ברוגלות, אולם נראה שנעשות פעולות שונות בליווי משרד המשפטים כדי להשיב את הרוגלות לשימוש, בהתבסס על פרשנות יצירתית ומרחיקת לכת בחוק האזנת סתר, ובלי לקבוע איזונים ומגבלות מספקים.
להרחבה:
עתירת האגודה לזכויות האזרח בדרישה להסדיר בחקיקה את השימוש ברוגלות | 2023
פניות האגודה לגבי שימוש ב"פגסוס" | 2022
דוח צוות מררי שבדק את השימוש ברוגלות על ידי המשטרה | 2022
מערכת "שיטור מנבא" בשדה התעופה
בנובמבר 2022 נחשף בתקשורת כי המשטרה מפעילה בנתב"ג מערכת לניבוי פשיעה המבוססת על בינה מלאכותית לצורך איתור חשודים פוטנציאליים בעבירות סחר בסמים ועיכובם לחיפוש. לפי הפרסום, המערכת מבצעת ניתוח של נתוני עתק המוזנים אליה ממאגרים שונים, ומחליטה על הכללת שמו של אדם ברשימה של מיועדים לעיכוב וחיפוש סמים על בסיס פרופיילינג. כשאזרח נוחת מחו"ל ושמו עולה ברשימה הוא יעוכב, ושוטר יערוך חיפוש על גופו ובכליו.
המשטרה, בגיבוי משרד המשפטים, הכניסה את המערכת לשימוש ללא דיון ציבורי, בחשאיות מוחלטת וללא הסמכה מפורשת בחוק. הליכים פליליים שנוהלו נגד חשודים בהברחת סמים שזוהו באמצעות המערכת נערכו בדלתיים סגורות כדי לא לחשוף את השימוש בה, מה שמנע דיון ציבורי בעניין המערכת וחוקיותה. בתגובה לעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח הודיעה המדינה באוגוסט 2024 כי השימוש במערכת הופסק כבר באפריל 2022 משיקולים מבצעיים של המשטרה, וכי אין כוונה לשוב ולהפעיל את המערכת.
להרחבה:
מאגר נתוני התקשורת של השב"כ ו"הכלי"
סעיף 11 לחוק השב"כ הסמיך את ראש הממשלה להורות כי "סוגי מידע" המצויים בחברות התקשורת, ואשר דרושים לשב"כ, יועברו לשב"כ. בשב"כ פירשו את הסעיף באופן נרחב ביותר, ככזה המאפשר להם לאסוף באופן גורף ורציף את נתוני התקשורת של כל אזרחי המדינה ותושביה, ולאגור אותם במאגר מידע עצום. משעה שכלל המידע הרגיש, הכולל גם נתוני מיקום ונתוני תעבורת מידע, מצוי במאגר השב"כ, הוא חשוף לעיבוד ולחיפוש על ידי עובדי השב"כ ללא צו שיפוטי. באמצעות מערכת המכונה "הכלי" יכולים עובדי השב"כ לכרות מידע מהמאגר, לעבד אותו ולייצר מידע מודיעיני על כל אזרח ותושב. האישורים לחיפוש ניתנים באופן שגרתי ונרחב, ועובדי השב"כ נכנסים למאגר ומחפשים בו על בסיס היתר כללי, ולא פרטני, באופן יומיומי.
מדובר במנגנון של מעקב המוני עוצמתי, שהציבור ידע מעט מאוד על קיומו. השימוש במאגר לצורכי מעקבי מגעים במשבר הקורונה חשף מעצמו את העובדה שהמאגר כולל את נתוני התקשורת של כל אזרחי המדינה ולא רק של חשודים או יעדים מודיעיניים מסוימים. בזכות האיסוף הגורף, יכול היה השב"כ לאתר בתוך זמן קצר ביותר מיקומים של חולי קורונה ומגעים קרובים שלהם עם אזרחים תמימים אחרים, שהתקיימו גם שבועיים קודם לכן. אין מדובר בנתונים על אודות חשודים אלא בהעברה סדירה, גורפת ושוטפת של כלל הנתונים המצויים בחברות התקשורת לידי השירות, שמאפשרת לקיים מצב של "פיקוח מתמיד" רב היקף וחודרני על אזרחי ישראל ותושבי ישראל.
להרחבה:
עתירת האגודה בעניין מאגר השב"כ | 2022 ואילך
רוגלת פגסוס
בנובמבר 2021 התפרסם בתקשורת שונים כי בטלפונים של שישה פעילי ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית פלסטינים בשטחים הכבושים הותקנה תוכנת הריגול פגסוס של חברת NSO הישראלית. שלושה מתוך ששת הפעילים שאצלם התגלתה התוכנה עבדו בארגונים שהוכרזו על ידי שר הביטחון כארגוני טרור – הכרזה ש נעשתה בהתבסס על חומרים חסויים ובלי להציג ראיות, וזכתה לגינויים רבים בארץ ובעולם. כפי שתואר בדף הטכנולוגיות, תוכנות ריגול כדוגמת פגסוס מאפשרות להשתלט על הטלפון של אדם אחר ולשלוט בו לחלוטין מרחוק, בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. ההשתלטות מאפשרת חיטוט בתכתובות, דוא"ל ותמונות, שליטה מרחוק במרכיבים של הטלפון כמו המצלמה או הרמקול, ואף שליחת הודעות מהמכשיר. השימוש בתוכנה נגד פעילי חברה אזרחית הפועלים לחשיפת הפרות זכויות אדם נגד המשך הכיבוש הוא מדאיג במיוחד.
להרחבה:
אפליקציית אלמונסק
בתקופת הקורונה נדרשו פלסטינים שעבדו בישראל למלא טופס הצהרת בריאות באמצעות אפליקציית "אלמונסק المنسق" של מתאם פעולות הממשלה בשטחים. לכאורה מדובר היה בדרישה תמימה ולגיטימית, אלא שלצורך מילוי הטופס היה על העובד להוריד את האפליקציה לטלפון הנייד שלו, וליצור חשבון אישי שבמסגרתו הוא מתחייב להסכים לתנאי השימוש של האפליקציה. תנאי השימוש כללו הסכמה לגישה מלאה של מתאם הפעולות בשטחים ושל הצבא לכל המידע בטלפון הנייד של העובד, כגון אנשי קשר, הודעות, גישה למצלמה ומיקום גיאוגרפי. תיאורטית, הצבא יכול היה לעשות שימוש נרחב במידע לפי שיקול דעתו, לאגור אותו ואף להעבירו לגופים שלישיים. בעקבות פניות לפרקליטות המדינה, ובהן פניית האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם וקו לעובד, שונו תנאי השימוש באפליקציה, באופן שהגביל את הגישה למידע של המשתמשים בה.
להרחבה:
חקיקה קיימת ועתידית להסדרת טכנולוגיות המעקב
חוק נתוני תקשורת
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), תשס"ח-2007 נכנס לתוקף בסוף יוני 2008. החוק מאפשר למשטרה ולרשויות חקירה נוספות בישראל לקבל מחברות הסלולר ומספקיות האינטרנט מידע המוגדר כ"נתוני תקשורת". מדובר במידע אישי רגיש שנאסף על כל אדם אגב שימוש בטלפון הנייד או המחשב האישי – מידע על מיקומו של אדם, שמות האנשים או הארגונים שאליהם התקשר מהטלפון, אנשים שעמם התכתב באימייל ועוד.
ב-2008 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ בדרישה לצמצם את תחולת החוק. בפסק הדין מ-2012 קבע בג"ץ פרשנות מצומצמת לחוק, וקבע כי איסוף המידע יוגבל לחקירות קונקרטיות של עבירות ספציפיות, ולא לאיסוף מידע מודיעיני או למניעת עבירות באופן כללי. עם זאת, עדיין קיימת דאגה מהסחף בשימוש בנתונים אלו, שכן מידע מצביע על כך שצווים רבים ניתנו לצורך חקירות של עבירות קלות. כמו כן קיים חשש משימוש בסמכויות של החוק לצורך "איכון הפוך" – איתור כל מי שנמצא בזירה שבה, לפי החשד, היה פשע – שימוש שיש בו להפוך אזרחים רבים לחשודים.
המצב המשפטי
נייר עמדה משותף של האגודה לזכויות האזרח ושוברים שתיקה מבקש לבחון את מידת ההגנה הראויה על הזכות לפרטיות באזור הנתון בתפיסה לוחמתית. בחינה של המסגרת הנורמטיבית החלה בשטחים מובילה למסקנה כי על ישראל מוטלת חובה לכבד את זכותם של תושבי הגדה המערבית לפרטיות. חובה זו מעוגנת הן בדיני הכיבוש הן בדיני זכויות האדם, ובדין הישראלי. לפיכך, מעקב ההמונים שמנהלת ישראל בשטחים סותר את חובותיה לפי הדין הבינלאומי.
להרחבה:
מעקב המונים ותחולת הזכות לפרטיות בשטחים הכבושים - חוות דעת משפטית
חוק מערכות צילום מיוחדות ("חוק המעקבים")
בינואר 2024 נכנס לתוקף תיקון לפקודת המשטרה שמסדיר את השימוש של המשטרה במערכות מעקב מבוססות צילום, ומכשיר בדיעבד את השימוש במערכת "עין הנץ". החוק מאפשר מעקב רציף וממושך אחרי תנועות של רכבים ספציפיים על ידי הכללתם ברשימה לקבלת התראה בזמן אמת. החוק אינו מציב מגבלה של ממש על כמות המצלמות המשטרתיות שניתן להציב ועל סוגיהן; באופן תקדימי הוא גם מתיר למשטרה לאגור את כל המידע מהמצלמות לתקופה ממושכת של עד שנתיים. , מאגר זה כולל נתוני מיקום רגישים של כל אזרח שנסע עם רכבו, והחוק מתיר גישה קלה למידע מצד כל שוטר, ללא צו שיפוטי וללא פיקוח חיצוני.
השילוב של כל אלה יוצר פגיעה קשה בזכות לפרטיות ובזכות לחירות, לרבות של אזרחיות ואזרחים תמימים, שאינם חשודים בדבר. החוק יוצר אפקט מצנן על מימוש זכויות אחרות (כגון חופש הביטוי וההפגנה), מכיוון שהאזרחיות והאזרחים יודעים כי בכל רגע הם עשויים להיות נתונים במעקב. המשטרה מסרבת לפרסם את נוהלי השימוש במערכת.
עתירת האגודה לזכויות האזרח נגד התיקון לחוק תלויה ועומדת.
חוק השב"כ ותזכיר חוק השב"כ
ב-11.12.2023 פורסם תזכיר חוק מקיף לתיקון חוק השב"כ, שהוא תיקון ראשון לחוק שעבר בכנסת לפני 21 שנה. התזכיר הוא מענה בין היתר לשתי עתירות של האגודה לזכויות האזרח, שבהן נטען שהשב"כ מפעיל רוגלות ואוסף נתוני תקשורת ללא סמכות. אולם במקום להדק את הפיקוח על כלי המעקב המתקדמים המצויים בידי השב"כ, נראה שהתזכיר נועד בעיקר לתת לו עוד ועוד סמכויות וכלי ריגול מתוחכמים, והוא אינו מגן בצורה מספקת, אף לא בקירוב, על הזכויות של האזרחים. כך לדוגמה, התזכיר מציע לתת סמכות לשב"כ לבצע חיפוש סמוי בטלפון נייד באמצעות רוגלות ואף למחוק או לשבש תכנים בטלפון הנייד ללא צורך בצו שיפוטי, אלא באישור של ראש הממשלה או ראש השב"כ. מתן סמכות לשב"כ לחדור לטלפונים ללא פיקוח חיצוני היא פתח לריגול אחר אזרחים, ועלולה לשמש לריגול אחר מתנגדי משטר, עיתונאים וחברי אופוזיציה ואף להפללה של חפים מפשע, בתואנה של ביטחון המדינה.
תזכיר החוק מתעלם מהמגמה במדינות דמוקרטיות להגביר את הפיקוח החיצוני על גופי ביטחון המפעילים מערכות מעקב מתוחכמות, וממשיך באותה תפיסה שהייתה קיימת לפני 20 שנה, שמתירה לשב"כ לפעול ללא פיקוח חיצוני ובאישור ראש הממשלה, שהוא אישיות פוליטית. בעידן של קיטוב, שבו מצד אחד יש פוליטיזציה של מינויים והחלשה של היועצים המשפטיים, ומצד שני – כלי המעקב עוצמתיים לבלי הכר יותר מאשר בעבר, בעייתי ביותר לאפשר לשב"כ להמשיך לפעול ללא שקיפות וללא פיקוח חיצוני אפקטיבי.
להרחבה: